הקשר בין פורים, מסכות, משלוחי מנות וברכות

 

חג פורים הקרב ובא הוא אולי החג היהודי השמח ביותר בשנה, בו מותר גם למקפידים מאד, לשתות "עד לא ידע". תחילתו בכמעט אסון שהתרחש לעם היהודי, וסופו היוושעות גדולה. ניתן להבחין כי זה די דומה למוטיב המרכזי של קיומנו כאומה.

המאפיינים הבולטים האופייניים לחג הזה הם התחפושות והמסכות, הגורמות לכך ש"איש לא יכירנו". איזה כיף זה להתחפש ולהיות למישהו אחר, פעם אחת בשנה. לממש את הפנטזיות הנסתרות, לגלות את הרבדים האחרים ואולי סתם לגלות חוש הומור ומקוריות. להתחפשות אין גיל וגם לא לרצון להיות למשהו אחר, לפחות במהלך החג הזה.

אבל, בלי לרצות להשבית את שמחת החג, הפעם אני רוצה לקחת את העניין הזה של תחפושות ומסכות, למקום לגמרי אחר. אני רוצה לשאול את עצמי ואת האחרים, מהן התחפושות והמסכות שאנו עוטים עלינו כל השנה. כך גם יש עוד שאלה גדולה שהולכת עם זה, מדוע אנו זקוקים להן? התחפושות הללו שאני מדברת עליהן, הם המעטה שרבים עוטים על עצמם, מרבית ימות השנה. האחד מתחפש למצליחן, והוא לא באמת כזה. האחר מתחפש לגבר קשוח- והוא בכלל רך לבב. כך ועוד כהנה וכהנה- מעטות והגנות, שאנו עוטים על עצמנו. כל המסכות הללו נועדו לכאורה להקל עלינו על החיים, שכן אנו עוטים תדמית- מעין בגד, של היותנו משהו אחר. ראשית בא הדבר מתוך ראיית החברה הסובבת אותנו, כחברה תובענית, שאנו צריכים לעמוד בדרישותיה וציפיותיה. אם חלילה, נתגלה בקלונינו, אוי לנו! ופה בדיוק שורש ומקור הבעיה.

הבעיה אינה החברה, וכיצד היא מסתכלת על הפרט ועל השוני בין אחד לאחר, אלא כל אותם סטראוטיפים אותם הטמענו בתוכנו, ללא בדיקה מעמיקה האם הסטראוטיפ הזה נכון לי, האם הוא משרת אותי. וחשוב מכך, מה המחיר אותו אני משלם, כאשר אני "אינני אני". או לפי אמרת אותו השיר- "אז מי אני בכלל". החיים בכל ימות השנה, תחת כסות אחרת, שאינה האני הפרטי שלך, יש לה תשלום גבוה. אנו משלמים אותו, בכל רגע בריבית דה-ריבית. זהו אובדן הזהות הייחודית שלנו ובעיקר ויתור על צביוננו, ועל נכונותנו לקבל את עצמנו, כפי שאנו באמת. כך למשל, הלוואי והייתי רזה יותר, צעירה יותר, או אולי גבוהה יותר, אבל אני לא. ורצוי מאד לקבל את האמת, כפי שהיא, להכיר בה ובעיקר, לקבל אותה באהבה. זאת בדיוק הבעיה- מי שמתחפש כל השנה ולובש "תחפושות" שונות, ממש לא חוגג, אלא בעיקר סובל.

לכן, אני מציעה לכל אחד, להיות פשוט הוא. לכל אחד יש את הייחודיות שלו, כל אחד שונה מן האחר ולכולם יש מקום. כמה משעמם היה עולמנו, לו כולם היו אותו דבר, חיים לפי אותו סטראוטיפ, איפה היה המקום לכל השוני, הגיוון הצבעוניות. היכן הייתה נוצרת האומנות, הספרות וכל היצירה האנושית העשירה שמאפיינת את העולם על כל גווניו.

עצתי הפשוטה: היו עצמכם, את המסכות השאירו לפורים- אז אתם יכולים להתפרע ככול אהבת נפשכם. פעם בשנה יש בהחלט מקום להוציא, את כל השדים מהארון, להיות כל מה שאתם לא, כל יתר השנה. השאירו זאת לחג, זו בדיוק החגיגה.

באשר למשלוחי המנות, זו אחת המסורות היפות שיש בעם היהודי, הנתינה לאחר, ובמקביל הקבלה ממנו. וכמובן, עוד מנהג יהודי יפה הוא המתן בסתר לאביונים. כל נתינה יש בה ברכה. אני יודעת, שהיום כולנו עסוקים, ומחפשים פתרונות אינסטנט, אך אין כיף גדול יותר, מהכנת משלוחי מנות, בצורה יצירתית. חפשו דרך לעשות זאת, קצת אחרת, להשקיע מחשבה, לעשות את זה מקורי ואחר. בעיקר, תנו בנדיבות לב. העניקו במשלוח, כל מה שאתם הייתם רוצים לקבל. כך חונכתי, וכך אני מעבירה גם לילדי. אין הנאה גדולה יותר, מהעבודה והטרחה המשותפת בהכנת משלוחי המנות. כך גם אני אומרת- כל המרבה (בהכנתם) הרי זה משובח. אחר-כך גם מקבלים בחזרה, וזה כיף לא פחות. בנוסף, אני גם בעד להוסיף משהו קטן ואישי למשלוח. איזשהו שי קטן וייחודי, שישמח את המקבל.

ולא פחות חשוב, צרפו ברכה. זה בדיוק מה שהופך את המשלוח מסתם משלוח מנות למשלוח מיוחד. ציירו, כתבו או הדפיסו, לא חשוב מה. אך עשו זאת באהבה מכל הלב. למי שיש ילדים מוזמן לצרפם לחגיגה, וההנאה של כולם מובטחת. סביר להניח שלאחר הפורים תישארו עם ממתקים עד פסח, אך מה זה משנה. העיקר שחגגתם ונהניתם ביחד.

אני ממליצה בחום, להתחפש- גם המבוגרים. וכן, זה לא ילדותי, זה ממש בסדר ומותר. כיף גם לפגוש חברים, בני משפחה וליהנות מהחג היהודי, השמח הזה.

לבינתיים,תיהנו עד לא ידע. חג פורים שמח!!!

שלכם, 

אסתי