התאמת ברכות לטיב האירוע

 

בבואנו לחגוג אירוע, או להיות שותפים בו, יש תפקיד מכריע לברכות. הברכות הן הערך המוסף המצטרף למתנה. חשוב לדעת כי לסוגים שונים של אירועים מתאימות ברכות שונות:

אם אנחנו מדברים על ברכות ליום הולדת, אפשר לעשות לעצמנו חיים קלים ולנסות לדלות באתרי האינטרנט הרבים, ברכה קצרה מוכנה (ויש לי כאלה גם באתר שלי), שתענה על כל צורך, תשמע אינטליגנטית, קצרה וגם קולעת. אבל פה באה השאלה הגדולה: איפה האמירה האישית, איפה הנתינה מהלב?

אני מציעה לכתוב ברכה אישית ואמיתית, שתפנה לרגש של מקבל הברכה, שתתייחס לתכונותיו הבולטות, ואנא מכם- ברכה היא לא חשבון נפש וגם לא מקום להתחשבנות. אם כבר החלטתם לכתוב ברכה אישית, עשו זאת ממקום מפרגן. לכל אחד יש תכונות חיוביות, כישורים בולטים, תחביבים, או דברים משעשעים, שרצוי לכתוב אותם ולהתייחס אליהם בברכה. חלק אחר בברכה, נוגע לאיחולים. השתדלו לכתוב קצת יותר מהאמירה השגרתית "מזל-טוב". נסו להיות מקוריים. חישבו: מה באמת יהווה ברכה עבור אותו אדם?; מה ישמח אותו? כך, בהתאם, תתאימו את הניסוח.

באשר לאופן הכתיבה: כל דרך היא חיובית וטובה. בא לכם לכתוב בחרוזים? מה טוב. החזרה הצלילית מוסיפה חגיגיות לברכה וגם נותנת תוקף לדברים. יש לכם בעיה עם חרוזים? אין בעיה; כתבו ברכה בלעדיהם. העיקר שתעשו זאת עם התכוונות וממקום מאד אישי.

כשעוברים לברכות לבר מצווה, העניין קצת משתנה. בר- מצווה מהווה שלב חשוב וחיוני במעגל החיים. היום, כשלא כולם חוגגים את בר המצווה בעלייה לתורה בבית הכנסת, יש חשיבות מיוחדת להענקת אותו ערך מוסף לאירוע והתייחסות לשינוי שעובר על הנער או הנערה החוגגים את התבגרותם. כפי שאתם לבטח יודעים, טקסי התבגרות שכאלה, נהוגים במרבית החברות והתרבויות ובמקרה הזה תוכן הדברים אותם יישא חתן השמחה יש לו משמעות עמוקה ביותר. למעשה הפכה ה"דרשה" בבר המצווה, מעין הוכחה חילונית/ דתית לביטוי התבגרותו של אותו ילד/ה. זה מהווה מעין סיכום ביניים, למעשיו עד כה. ועצם העובדה, שהוא עומד בפני קהל ואנשים ומכריז על כך נותנת לדבריו תוקף נוסף של רצינות וביטוי לתהליך ההתבגרות, המתחיל למעשה מאותה נקודה. כולנו נתקלנו כבר בדרשות משעממות, מטריחות ומותר אפילו להגיד מביכות. אבל, זה ממש לא צריך להיות ככה! אפשר לכתוב את הדרשה באופן קולח וקצר, בחרוזים, להכניס תכנים משמעותיים מחיי הילד. לא יזיק להוסיף קצת הומור, בכדי שלא יהיה כבד מדי. כן, גם רצוי להודות לאנשים החשובים בחיי הילד. הבדיחה הידועה- המודה ל"הורי שהביאוני עד הלום" מיותרת. שכן, נער או נערה שהגיעו לגיל הזה, לא עשו זאת ללא עזרה. תמכו בהם הורים ובני משפחה, הורים שעברו לילות ללא שינה ועוד. אז בהזדמנות חגיגית זו וכחלק מכיבוד הורים (וזו לא מילה מגונה) אפשר להודות. רק רצוי להתמקד בעיקר ולא להפוך את הדרשה להקראת ספר הטלפונים.

למי שמתכונן לאירוע כזה, אני מציעה לשבת עם חתן/ כלת השמחה ולבדוק ביחד עמו, איזה סוג דרשה מתאים לו. האם דרשה קצרה, או ארוכה. האם יש לילד ביטחון עצמי, המאפשר לו לעמוד בפני קהל, או אולי הנער נבוך וחושש ואז כדאי לבוא לקראתו עם משהו קצרצר כדי, לצאת ידי חובה. יש יופי מיוחד במעמד הזה, בו כוכב האירוע, זוכה למירב תשומת - הלב לה הוא זכאי באירוע שכזה. היום נפוצים גם קליפים קצביים, בהם על רקע מוזיקה וצילומים חתן השמחה אומר את דבריו, או כל אופן אחר המתאים לילד. חשוב להקשיב לו לדרישותיו ו"לתפור" מראש את הדרשה לאופי האדם שאמור לשאת אותה.

בהזדמנות זו יפה אם גם ההורים, האחים או בני משפחה אחרים יישאו דברים- ואותם כללים שנאמרו קודם טובים גם במקרה הזה. יש להתאים את אופי נאום הברכה, לאופי האדם הקורא אותו, לאופי הקהל המשתתף ולטיב האירוע. יש משפחות בעלות סף ההאזנה נמוך יותר, אחרות סבלניות יותר. בכל מקרה, לא צריך למתוח את החוט הזה יותר מדי. טווח האזנה מקסימלי לברכה הוא 3 דקות וכדאי לא לחרוג מכך. אחרת הקהל פשוט משתעמם והרי לא זו המטרה. רצוי ואפשר הוסיף לכל אלה תבלין, של רגש, של הומור ולקחת הכול בקלות. הרי בסך הכול מדובר בשמחה.

בבואנו לאירוע שכזה, אנו מצרפים ברכה. יש אלה הכותבים שתי שורות ומסתפקים בכך, אבל, בתור אדם שחגג כבר אירוע או שניים, אני יכולה להגיד לכם בוודאות שמה שנשאר לאחר האירוע, השמחה והמתנות- הן אותן ברכות. את הסתמיות בטוח שלא תזכרו, אך מי שמתאמץ ומשקיע- מגיע. לא לכל אחד כשרון כתיבה והיום יש פתרונות למכביר, שוב אותו מאגר המצוי באתרים וכדומה. כמובן מצויה האופציה הנוספת והיא לפנות לכותבים מקצועיים (כמוני) לצרוך הכנת ברכה אישית. זה שווה, זה שונה, זה משתלם. התגמול הרגשי שמקבלים על כך, מצדיק את ההשקעה.

גם חתונות הן אירועים המצדיקים ברכות. אם אנו מדברים על החתן והכלה, הרי נפוץ מאד היום שהם מברכים זה את זה בברכה אישית. אם היד הכותבת, קלה אצלם יעשו זאת בכוחותיהם הם, ואם לא מוטב יפנו לכותב מקצועי, שיכתוב להם משהו אישי, שנכנס ונשאר בלב לאורך שנים. הם יתרגשו- וכך גם אורחיהם. באותה מתכונת נפוץ מאד, מצד הורי החתן והכלה לברך את הזוג הצעיר, לתת להם את ברכת הדרך. שוב רצוי לעשות זאת בקלילות. להזכיר את שני בני הזוג במידה שווה, כדי לא ליצור תקרית דיפלומטית, משפחתית כבר על ההתחלה. אם אתם אורחים באירוע שכזה, השאלה היא מה מידת קרבתכם למארחים. אם הם חשובים לכם, אנא הטריחו את עצמכם וצרו משהו אישי, אמיתי ומרגש. אם התקשיתם בכך יש כתובת. פנו למי שאמון על המלאכה, ויעשה זאת עבורכם על הצד הטוב ביותר. אם אתם סתם מוזמנים, בשמה של מחויבות זו או אחרת, אתם יכולים לכתוב לבד או להיעזר באותו חומר רב המצוי באינטרנט וגם באתר שלי, שתשמענה מספיק טוב, אך לא אישיות מדי.

ושכחנו את כל אותם אירועים עגולים, המסכמים פרק בחיים. אותם ימי הולדת שבדרך כלל נוהגים לחגוג מגיל 30 ומעלה. אותו אדם שחוגג, עשה כבר דבר או שניים בחייו. הגיע להישגים, השקיע מאמצים כאלה ואחרים וראוי למלוא הפירגון על כך. ברכה במקרה שכזה אמורה לכלול את אותן תחנות משמעותיות בחייו. לספר את הדברים החשובים לאותו אדם, מותר גם להוסיף בהומור, מתוך טוב-לב, תכונה או שתיים משעשעות או זיכרון משותף וחוויה ייחודית שיש לכם עם אותו אדם ולסיכום יש להוסיף איחולים, שיהיו מותאמים רק לו. זהו מעין פרק מסכם בחיים, עד לנקודה הזו עם מבט לעתיד. הכול צריך להיעשות במידה. אל תגזימו ואל תכתבו את מגילת העצמאות, יש עוד שנים לכתוב בהן ברכות נוספות. תשאירו משהו לעתיד. בכלל- זה נכון לכל סוגי הברכות, תמיד עדיף להמעיט ולא להעמיס. חשוב להשאיר את הקורא עם רצון לעוד... אם אתם מסתדרים בכוחות עצמכם, מה טוב. אם לא, הכתובת ברורה לכם- פנו למי שעושה זאת בצורה מקצועית.

ועוד משהו קטן לפני סיום. כתיבת ברכות לתינוק/ת שנולדו היא מעט בעייתית, כי מה כבר אפשר להגיד, על ילד בן שבוע. עד כמה הוא נפלא, מוצלח ומיוחד. במקרה כזה, יש שתי דרכים להתמודד עם הבעיה: קל יותר יהיה לברך את הוריו ובני משפחתו של הרך הילוד, על המתנה המיוחדת, שהצטרפה למשפחה. באותה מידה ניתן לברך גם אותו. הדרך הכי פשוטה לעשות זאת היא לחשוב- מה הייתם רוצים שישתנה בעולם לטובת הפלא הקטנטן שנולד וזו בדיוק הברכה שרצוי לכתוב עבורו. ובכך פתרתם את הבעיה. אם עדיין אתם מסתבכים, יש לכם כתובת. ברכות כלליות באתרים השונים, או ברכה בתפירה אישית באתר שלי.

ובינתיים, כל שנותר לי, הוא לאחל לכם שנפגש בשמחות והיו כולכם מבורכים!

שלכם,

אסתי

 20