מה בין בחירה, עצמאות וברכות?

 

כל אחד מאיתנו עושה בכל יום בחירות שונות בחייו. זה מתחיל מהרגע בו פותחים עיניים ולאורך היממה כולה. חלק מהבחירות הן כבר לא מודעות ונופלות לתחום האפור של ההרגל. הרגל הוא בחירה קבועה שאנו עושים מדי יום מחדש, כשהיא פוסחת על המסננת של המחשבה. אך האם ההרגל הזה טוב לנו? האם אנו נוהגים מבחינת ההרגל בצורה שהיא נכונה לנו?... הכי קל להביא לדוגמא את הקפה השחור בבוקר, או את המעשנים למיניהם. זו כבר אינה בחירה מודעת, אלא איזשהו אוטומט פנימי שמפעיל אותנו ומנחה אותנו בדרכי חיינו.

חלק מהבחירות שאנו עושים, היו נכונות לזמנן ומועדן. אחרות, כנראה לא היו נכונות לנו מעולם, אך אף פעם לא עצרנו באמת לשאול את עצמנו, למה אני פועל בדרך זו ולא בדרך אחרת. למשל בתחום העישון, שהוא לכל הדעות הרגל מגונה, מיותר, מסוכן ומזיק. למה אנשים ממשיכים לעשן? מפאת ההרגל. כך גם לגבי אכילה לא מתונה ובריאה, אי פעילות ספורטיבית וכדומה. כל אחד מאיתנו לוקה בהרגל כזה או אחר, שאינו נותן לעצמו דין וחשבון מדויק מדוע הוא נוהג כך. פעם, אולי, בנסיבות חיים אחרות זה היה נכון לאותו רגע, לאותו זמן והיום כבר לא. לרוב זורמים חיינו במסלול זה בלי הרבה שאלות ותהיות. יש הרבה ויתור עצמי על כושר הבחירה בזרימה הזו, שהיא כאילו לא מודעת לעצמה, לא נותנת דין וחשבון בפני עצמנו. לפעמים אנחנו נאלצים לעצור בלית ברירה ולשאול את השאלות הללו. לפעמים המציאות כמו זורקת לנו את השאלה לפנים ואז אמור להתנהל אותו דיון פנימי של בעד ונגד אותו הרגל. הצורך לבחון אותו מחדש ולאשרר אותו. הטייס האוטומטי בהרגלים, מפעיל אותנו בכל-כך הרבה תחומים בחיינו, וכמה זה חבל. למשל ילד שלא סבל בצל בילדותו, מסרב גם בבגרותו להתקרב לדבר "הנורא הזה" ומפסיד על ידי כך שדה שלם של עולם חוויות קולינריות והדוגמאות לעניין הם פשוט בלתי נגמרות. זאת כמובן רק דוגמא.

התקופה האחרונה שנסובה סביב פסח, יום השואה ויום העצמאות הביאה אותי לשאלה האישית, מה באמת מידת העצמאות שלנו, של כל פרט בפני עצמו, של כל פרט בחייו האישיים; ובעיקר, איך אנחנו מודדים עצמאות. האם עצמאות היא ומודעת בדברים? אם נענה בחיוב על השאלה הזו, השלב הבא שצריך להישאל הוא עד כמה אנו מקיימים תהליך כזה של בחירה מידי יום מחדש. זה לא לגמרי פשוט, שכן במידה ואנחנו עובדים למשל במקום מסוים, השאלה שנשאלת היא 'האם אני מרוצה ממקום העבודה? האם אני בא לידי ביטוי בו? האם אני מסופק? האם אני רוצה להיות שם בהמשך?...' השאלות הללו הן לא לגמרי קלות. הרבה מפעילותנו נעשית מתוך עיקרון התאוצה. אנחנו עושים זאת, כי... אנחנו עושים זאת. אך כשפותחים את התיבה הזו של בחירה יש גם לפעמים תשובות שעשויות להפתיע אותנו. כגון- "לא! אני לא מרוצה ממקום העבודה הזה", ואז באה שאלה אחרת- מה אני עושה עם האינפורמציה הזו?! ובכן, תהליך שכזה הוא לא לגמרי פשוט ובהחלט יכול מורכב וגם מפחיד.

לכן התקופה הזו, שבין חג החירות הדתי לחג העצמאות הלאומי, מאפשרת לנו לפתוח עם עצמנו את הדלת הזו, ולדון בנינו לבין עצמנו בבחירה שלנו בחיים. אני רוצה לכוון אתכם למקום מאוד מסוים. בחירות שנעשות במודעות ומתוך בדיקה אישית, מעניקות הרבה חופש והרבה בחירה. שכן, לא כל הבחירות שלנו בחיים הן נכונות וחיוביות. לא יזיק מדי פעם לבוא ולבדוק אותן' לאוורר את הנחות היסוד מהן הן מורכבות. חלק מהתשובות שנעניק לעצמנו, יהיו בהחלט חיוביות. במקרים אחרים מידת העצמאות שנניח לעצמנו לקחת תשלח אותנו לתשובה שלילית ולבחינה מדוקדקת יותר של המציאות.

כנראה שבסופו של התהליך הזה תגלו שאתם מודעים הרבה יותר לדרך בה אתם פועלים בחיים. אולי גם תלמדו לקבל את המציאות כפשוטה, בלי צורך לתרגם אותה, כך שתהיה נכונה לכם- שכן, יש דברים הפועלים בחיים בדרך מסוימת ויש פשוט לקבלם כך. בכל אופן, עצם תהליך הברירה והבדיקה הזו יש בה הרבה ברכה.

אז כהמלצה אישית, אנא קחו לעצמכם מדי פעם פסק זמן, ואין צורך בסמן חיצוני של לוח השנה, לצורך קיום תהליך זה. ערכו את הבדיקות העצמיות הללו עם עצמכם, עם הסביבה בה אתם חיים וקחו על עצמכם, תהליך של עצמאות. (שמתם לב שבין עצמי לעצמאות יש מספר אותיות משותפות?...) במידה וערכתם תהליך כזה, הרי שהענקתם לעצמכם ברכה. ברכה מיוחדת שאתם הכותבים והמבצעים הבלעדיים שלה.

אם במקרה תרצו לקרוא עוד בנושא ברכות, אתם מוזמנים לקרוא מאמרים נוספים שלי באתר בנושאי ברכות. שתשרה הברכה על כולכם!!!

שלכם,

אסתי.