צמיחה אישית כברכה

עתה כשאנו קרובים לט"ו בשבט, מהחגים הנעימים יותר בלוח השנה העברי, עת אנו כה מתפעלים, מהטבע, מכל הירוק- ירוק הזה, הרשו לי להפנות את נקודת המבט למקום קצת אחר, דומה ושונה כאחד. מה גורם לנו להתפעל מהצמיחה שבטבע? - אולי זו יכולת ההתפתחות, ההתרעננות,יצירת שלב חדש בכל פעם . אנו מלאי הערצה לעוצמת הטבע. השאלה היא האם גם בנו בני האדם יש יכולת צמיחה שכזו ובמה זה קשור.

כשאני מדברת על צמיחה אישית, אין כוונתי רק לתחנות הפורמאליות בחיי אדם, אלא לערך המוסף, ליכולת הגדילה וההשתנות של הנפש. ההנחה הרווחת היא, שכשהאדם מבוגר, הרי קבע לעצמו, מבחירה או שלא, את מסגרת הנפש והאישיות שלו. וכאן צצה השאלה- האם ניתן לשנות, האם ניתן לצמוח, להיות "גדולים" יותר במובן הנפשי, לצמוח באמת. אני מאמינה שאפשר. אסביר גם מדוע. כדי להבין מעט את המנגנון המפעיל אותנו, יש להעלות שני מונחי יסוד, והם רגשות ומחשבות. הרגשות הם אותו יסוד ראשוני המפעיל אותנו. המחשבות הן דרכי הפעולה שאותם אנו נוקטים, על פי הרגשות ,או בניגוד להם.

באחרונה, קראתי שני ספרים שונים מאד ומאירי עיניים , שמסבירים היטב את המצב,אף שרמתם שונה בתכלית. אני מתכוונת ראשית לספרו הנפלא של דניאל גולמן,"אינטיליגנציה רגשית" היוצר, מפה מילולית, מבוארת היטב של מה מפעיל אותנו מבחינה רגשית. חשוב לציין, שהוא בין הראשונים בעולם, שיצר את המונח הזה והתייחסו אליו ברצינות. בהיותו חוקר מעמיק, הוא מסביר, בפשטות יחסית, מונחים מורכבים, שאומרים בקצרה שהמוח שלנו מורכב משני חלקים (אחסוך לכם את שמותיהם). החלק הראשוני , הוא חלק שהיסטורית מבחינת התפתחות האדם, מאוד מאוד מוקדם וראשוני. חלק זה התפתח אבולוציונית, כדי לענות על צרכים ורגשות מאד בסיסיים. אם לפשט מאד את הדברים, הרי שחלק זה נועד לעזור לאותו יצור אנושי ראשוני לשרוד. מכאן שהדברים שמפעילים אותו קשורים כמעט כולם לאינסטינקטים- והם איתור איום (מדומה או אמיתי), והתגובה עליו, שאומרת הילחם או ברח. אילו הדברים הבסיסיים ביותר שהפעילו את היצור הזה במחשבות- האם קיים איום, ומה עלי לעשות כדי להתמודד עמו. חלק זה חשוב מאד בהיותו נורת אזהרה , שאפשרה המשך קיום, אך ברבות השנים עם ההתפתחות האבולוציונית הוא נותר שם, מאותת ומתריע ומתרגם מציאות לא תמיד בצורה מדויקת, שהרי הכול תלוי בעיני המתבונן. חלק אחר של המוח שהתפתח מאוחר יותר, אקרא לו בשפתי החלק החוקר, החושב, זה החלק, שאמור להוות בקרה לאותם רגשות. חלק זה אמור לבדוק, האם מה שהועבר כאינפורמציה של איום, הוא אכן כזה, ומציב גבולות של בדיקה לאותה אינפורמציה, למשל:- כיצד אני יודע, שמה שחשתי כאיום הוא באמת זה. אילו כלים יש לי לבדוק זאת. האם זה עומד במבחן המציאות?

ולמה אני מרמזת. עולם שלם של תגובות , תחושות והתנהגויות קשור בכך. זה מתחיל בגיל מאד צעיר, מהתחושה של ילד, שילד אחר מאיים עליו בצורה כלשהי.ממשיך לתגובתנו הזועמת, על מישהו שעקף אותנו בכביש, או שדיבר אלינו לאכפי שציפינו ועובר למחשבות ולתסריטים, שאנו כותבים לעצמנו על המציאות,שלמעשה הקשר ביניהם לבין הקורה מקריים בהחלט. אנחנו פשוט "מספרים"לעצמנו סיפורים. חיים במציאות של מחשבות לא מבוססות, כולל מיתוסים ואמונות שונות, שהאכילו אותנו בהם תרבותית וחברתית משך השנים, בלי שבדקנו אותם אישית. גולמן מציע דרך נפלאה להתמודדות בכל זה. אפשר לומר, שהוא פשוט מציע לבדוק. לא להפעיל ישר את "הטייס האוטומטי", שמגיב על מה שהוגדר במוחנו הראשוני כאיום. הוא מציע פשוט לעצור. ולשאול את עצמנו שאלות פשוטות כגון- האם מה שנראה לנו מציאות, או כאיום, הוא אכן כזה. איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאכן כך- אולי יש סיפור אחר לדברים, שנעלם באותו רגע מעינינו, אולי משום שמיהרנו להגיב, לא בדקנו מה באמת מתרחש. אפשר לקחת זאת להמון מקומות. נניח, אדם ממתין לפגישה וחברו מאחר. הוא "כותב" לעצמו תסריט שלם בראש, שהנה X מזלזל בו, הוא מרגיש פגוע וכדומה ומגיב בהתאם, בשעה, שאין לו כל יסוד לדעת שאכן כך הוא. מעבר לכך, גולמן מציע פתרונות ודרכים אחרות להתמודדות עם כל בעיה. על פי מחקריו מתגלה אמת מדהימה. כל אותן תגובות אוטומטיות, שסיגלנו לעצמנו משך השנים ובהתאם להתפתחות הציביליזציה,מביאות לדפוסי תגובה, שיש בהן, כעס, זעם ואי-הבנה. אותן תחושות שליליות,מובילות לארסנל שלם של תוצאות. ילדים שגדלים בתחושות כאלו, מבלי לבדוק ולברר דברים לעומקם, עשויים למצוא עצמם  בצד הלא נכון של החיים. זה עלול להביא אותם לאי קליטה חברתית, לחוסר הצלחה לימודית, ובהמשך, לחיים מלאי אנרגיות שליליות. גולמן מציע ללמוד את הדברים ולסגל אותם לעצמנו. 

שוב,מחקרים שנערכו בבתי ספר בארה"ב, שבהם  הופעלה התוכנית שלו ללימוד אינטיליגנציה רגשית, מוכיחות מהפך. חברות שלמות, עברו מהלך של שינוי ושיפור, דבר שהביא אותם למקום טוב בהרבה, של צמיחה והתחדשות אישית וחברתית. מה שאני מנסה לומר בפשטות, הוא שניתן ללמוד את הדברים.גם ילד בגן, שאינסטינקטיבית חושב שעל איום של לקיחת צעצוע עליו להגיב בכוח, יכול ללמוד בצורה מודרכת להסתכל אחרת על התמונה, לחשוב מה הביא אתהילד השני לפעול כך, ולמצוא ביחד עם האחר דרך אחרת, שאינה  פוגענית, שתהיה טובה לשניהם לפתרון הבעיה. כלומר, יש מאגר שלם של תגובות אפשריות לבעיה מלבד אותה תגובה אוטומטית, שאנו מורגלים אליה. הדברים נכונים לכל צד של החיים ונתונים מספריים שמספק גולמן בספרו מגלים שיפורים דרמטיים, כשאנשים מגלים סבלנות, חמלה, סובלנות, יכולת תמיכה, והתבוננות אחרת על המציאות.אני מניחה, שתגידו זה קשה. אדם מורגל לפעול בדרך זו, אך כאן  בדיוק חלקו של החלק ה"מתקדם" יותר במוחנו, שתפקידנו להפעילו, שיבדוק את המציאות ויספק לנו פתרונות אלטרנטיביים לטיפול בבעיה. גם הרבה, תמיכה ,אהבה והבהרת תחושות ורגשות יכולים,"לנקות" את המציאות וליצור תמונה חדשה ושונה.

בהקשר זה מצטרף גם ספרה של ביירון קייטי,  "לאהוב את מה שיש" שהוא חלק, מ"הטרנד" העולמי, של פתרונות קסם לטיפול עצמי. כמובן, אין להשוות בין הספרים, שכן סיפרה של קייטי הוא פשטני, "אמריקאי" מאד, ומעניק עצות אינסטנט לשינוי המציאות, ועם זאת אפשר בהחלט , מעבר לכך , גם ממנו לקחת משהו חשוב. קייטי, מספרת על עצמה שהייתה שבר -כלי, עד שבאה לה "הארה" שצריך להסתכל אחרת על המציאות. היא מציעה לבדוק כל סיטואציה, על בסיס ארבע שאלות פשוטות. האם אתה בטוח  שזאת האמת, כיצד אתה יכול להיות בטוח בכך, מה אתה מרגיש כשאתה בטוח בדבר הזה, כיצד אתה מגיב ולבסוף, מה תהיה  בלי המחשבה הזאת. וכאן מתגלה דבר מדהים. היא מבקשת להפוך את אותן מחשבות שונות, שאנו חושבים על אחרים כגון-ילדי צריכים לעזור לי, לכבד אותי. בעלי צריך לתמוך בי וכדומה. לדיבור על עצמך. ופה באה ההארה. מסתבר שלא- למשל ילדי לא צריכים לעזור לי, בעלי לא צריך לכבד אותי , אלא, אני צריך לעזור לעצמי. אני צריך לכבד את עצמי וכדומה. ופה מתחולל השינוי המאפשר צמיחה. ברגע, שאיננו מנסים לנהל את העולם, לשנותו להבינו, אלא להבין טוב יותר את עצמנו, לא להטיל על אחרים אחריות, אלא להטיל אותה עלינו מתחולל מהפך שלם.וברגע שאנו רואים את הדברים אחרת, איננו מצפים לדברים לא ריאליים מהסביבה, דורשים יותר מעצמנו, ומקבלים דברים כפשוטם, (גם אם קודם נראו לנו שליליים),הכול משתנה. אנו מקבלים את המציאות, שהיא הדבר החשוב ביותר, ולא המיתוסים והסיפורים שסיפרנו לעצמנו. ותהליך זה מאפשר לנו התפייסות גדולה עם  המציאות,קבלתה, וחיים של שחרור וצמיחה אישית.

מקווה, שהארתי לכם מעט את היום, ואולי גם נתתי לכם צידה לחיים. אנא, קחו רעיונות אלו כבסיס לצמיחה אישית. ומי שמתאפשרת לו צמיחה אישית, הרי הוא מבורך.

ואם הסתקרנתם ותרצו לקרוא עוד, אתם מוזמנים לקרוא באתר.ובינתיים תיהנו מט"ו בשבט שקרב ובא, מאווירה של צמיחה והתחדשות הקיימת באוויר.

שלכם,

אסתי.