השירים שלי


שירים היו צורת הביטוי הראשונית שלי, מאז ומעולם.
עוד לפני שכתבתי כל דבר אחר- כתבתי שירים.
השירים מבטאים הלך רוח, שהיה נכון לאותו הרגע,
ומבטאים בצורה תמציתית , מרוכזת וממוקדת
חוויה או מחשבה, שהיו נכונים לאותה עת.
האפשרות לעוף עם כנפי הדימיון והמחשבות
היא קסומה בעיני. ועתה השירים כאן לעיונכם
ולהנאתכם

הַבְּרָכָה

 

הַבְּרָכָה שֶׁנִּתְּנָה לַמַּבָּע

הַנִּפְלָא

שֶׁהֵצִיף וְסָחַף

וְגָעַשׁ,

וּלְפֶתַע דָּעַךְ,

וְלֹא נוֹתַר דָּבָר.

זִכָּרוֹן מַפְתִּיעַ

וּבִלְתִּי נִשְׁכָּח.

נוֹתַר מְמֻסְגָּר בְּלִי מִלִּים.

מַבָּע מֻפְלָא,

שֶׁהָיָה.

צְלִילִים

 

וְהָיוּ הַצְּלִילִים,

כְּמִסְגֶּרֶת שְׁקֵטָה,

דְּמוּמָה וְנִרְגֶּשֶׁת.

וְהָיוּ הָרְגָעִים

הוֹמִים בִּדְמָמָה

מִתְאַזְּרִים בְּסַבְלָנוּת

עַד רֶטֶט.

וְהָיוּ הַשְּׁתִיקוֹת

הוֹפְכוֹת לִצְלִילִים

וְהַצְּלִילִים לַמַּעֲרֶכֶת

נִסְעֶרֶת.

עוֹמְדִים וּבוֹחֲנִים עַד

תּוֹם,

אֶת עֵין הַשִּׁכְחָה,

עַד כִּי סָבְרוּ

שֶׁתַּם הַקֶּטֶל.

סְתָו

 

שְׁקִיעוֹת חֶמְדָּה נוֹטוֹת תּוּגָה-

בְּעֶרֶב סְתָו רִאשׁוֹן

וְרוּחַ קַלָּה נוֹשֶׁבֶת

לוֹטֶפֶת;  בְּיָד רַכָּה

עָלִים עייפי קַיִץ

אָרֹךְ

דְּמוּת דְּמוּמָה

בִּשְׁבִיל אָרֹךְ שֶׁל תּוּגָה,

אוֹסֶפֶת אֶת כָּל

לִקְטֵי הַקַּיִץ אֶל סַלָּהּ הֶעָנֹג.

 

מִלּוֹתֶיךָ

 

מִלּוֹתֶיךָ הָיוּ כֹּה שׁוֹנוֹת,

זַכּוֹת בְּטֹהַר

גּוֹלְשׁוֹת בְּלָבָן שֶׁל נְעוּרִים,

נִשָּׂאוֹת לְמֵרָחוֹק

כִּשְׁחָפִים מְעוֹפְפִים.

הַבַּיִת הַיָּשָׁן יֶדַע

זֹאת,

יוֹתֵר מִשֶּׁיָּדְעוּ אֲחֵרִים,

וְנִשְׁמָתוֹ הַכְּבֵדָה-

הַנּוֹשֶׁקֶת בֶּטוֹן,

אוֹתְךָ קָלְטָה

וְתָבִין.

מִלִּים

 

הַמִּלִּים, לֹא  תֹּאמַרְנָה-

אֶת שֶׁיֹּאמְרוּ

הַמַּבָּטִים,

אֶת הַסֹּמֶק הָעוֹלֶה, כָּרֶשֶׁף

בַּלְּחָיַיִם.

אֶת הַגַּלִּים הַסְּמוּיִים,

הַמִּתְאַזְּנִים

אֶת הַתּוּגָה הַקּוֹפֶצֶת

לְפֶתַע,

בְּתִשְׁדּוֹרוֹת הַקִּנְאָה

הַבּוֹדְדוֹת,

הַמַּפְרִיעוֹת אֶת הַשַּׁלְוָה,

וְנֶעֱלָמוֹת.

מִלִּים יָפוֹת

 

הַמִּלִּים הַיָּפוֹת קַיָּמוֹת

רַק בַּשִּׁירִים,

הַמִּלִּים הַיָּפוֹת מוֹפִיעוֹת

בַּחוּשִׁים.

דְּמָמוֹת לְעִתִּים

הוֹפְכוֹת לְשִׁירִים,

וְהַמִּלִּים הַיָּפוֹת נִגְדָּעוֹת

פִּתְאוֹמִית.          

קְדֻשָּׁה

 

תְּחוּשָׁה שֶׁל קְדֻשָּׁה אוֹפֶפֶת

כְּשֶׁנּוֹגְעִים בַּמַּשֶּׁהוּ אַדִּיר,

אוֹ עָדִין כֹּל כָּךְ וְשָׁבִיר.

כְּפֶרַח שֶׁרַק עַתָּה פָּתַח עֲלֵי כּוֹתַרְתּוֹ

וְשׁוֹאֵף לִינֹק הַכֹּל לְתוֹכוֹ.

כְּמוֹ כּוֹס בְּתוֹךְ יָד

הַנִּתֶּקֶת וּמִתְנַפֶּצֶת לְאַלְפֵי רְסִיסִים.

כְּמוֹ תִּינוֹק שֶׁנּוֹלָד,

וְהוּא אָדָם שֶׁחַיָּיו אֲחֵרִים, שׁוֹנִים.

כַּהֲוָיָה עֲדִינָה רְגִישָׁה

חֲזָקָה, הַפּוֹרֶצֶת לְעִתִּים

וּמִסְתַּמֶּנֶת בַּכּוֹתֶרֶת הַפְּשׁוּטָה

שֶׁל אֹשֶׁר שָׁבִיר.

 

עֵרֶב חַג

 

הָרָקִיעַ הִתְקִין עַצְמוֹ,

לִקְרַאת חַג הַסֻּכּוֹת.

בְּמָטָר קָלִיל- וְסוּפוֹת

רְעָמִים יְחִידוֹת.

אַךְ קְרִירוּת מְעַצְבֶּנֶת פּוֹסַעַת

בְּעִקְבֵי הַנְּשָׁמָה,

בְּעִקְבֵי הַקּוֹלוֹת,

המזדמרים מִתּוֹךְ מַקְלֵט

הַטֶּלֶבִיזְיָה.

וּמְשׁוֹרְרֵי הַתְּקוּפָה מְשׂוֹחֲחִים

מִתּוֹךְ הַמַּכְשִׁיר.

וְהַשּׁוּרוֹת שֶׁלִּי מִזְדַּנְּבוֹת בְּשׁוּרָה

אַט- אַט, וּמִתְמַקְּמוֹת,

בַּפִּנְקָס שֶׁלִּי.

הַיּוֹם הַבָּא

 

תנני אֵלִי,

לַעֲבֹר אֶת הַיּוֹם

הַבָּא.

עֲשֵׂהוּ שֶׁיִּהְיֶה

טוֹב, מִזֶּה שֶׁהָיָה.

הַעֲנֵק לוֹ אֶת בְּרֵכָתְךָ.

צוֹק אוֹתוֹ שׁוֹנֶה מִשֶּׁהָיָה. מֻצְלָח יוֹתֵר

מִתְּחִלָּה.

אֱסֹף אוֹתוֹ לְמַחְרֹזֶת

יָפָה,

לְגַלְגַּל הַחַיִּים

הַנִּשְׁזָר.

תֵּן לְיוֹמִי אֶת

בִּרְכַּת שַׁלְוָתְךָ-

הַמֻּפְלָאָה.

אֲמִתִּית וּמְלֵאַת

תִּקְוָה.

הָעֲיֵפוּת

 

הָעֲיֵפוּת שֶׁקָּסְמָה לַלַּיִל

עָשְׂתָה אֶת עַפְעַפַּי לִכְבֵדִים,

וּכְמוֹ מלחצת שֶׁל רָצוֹן

הָיוּ חֲלוֹמוֹת בָּאִים.

הַכֹּבֶד שֶׁבָּא מִמַּחְשַׁבְתִּי

לְאוֹר הַיּוֹם שֶׁבָּא,

עָשָׂה אוֹתָם קְטַנִּים כֹּל כָּךְ,

מוּל הַר שֶׁל חֹסֶר הַכָּרָה.

מַדּוּעַ זֶה הַלַּיִל וְהָרָצוֹן לִישֹׁן,

עָטִים עָלַי עוֹטְפִים אוֹתִי

כַּחֲלוֹם.

רֶגַע אֶחָד

 

תְּנוּ רֶגַע אֶחָד יָפֶה

בְּכֹל יוֹם.

רֶגַע אֶחָד,

יָפֶה.        

אֶרְצֶה לָגַעַת בּוֹ

וְלָדַעַת

שֶׁהוּא קַיָּם וְיִהְיֶה.

וְאֵלִי הַטָּהוֹר,

שֶׁבַּשְּׁחָקִים-

אַל תִּקָּחֵהוּ

מִמֶּנִּי לְעוֹלָמִים!

 

לֶאֱסֹף אֶת הַזְּמַן

 

לֶאֱסֹף אֶת הַזְּמַן,

וּלְשָׁמְרוֹ בְּקֻפָּה.

מַטְבְּעוֹת מוּעָטִים-

מִתְּקוּפָה אֲרֻכָּה.

לֶאֱגֹר אֶת הַשַּׁבְרִירִים,

הָרְגָעִים הַפְּגוּעִים

לְקֻפַּת הַחַיִּים

הַנִּמְלֵאת וּמִתְכַּלֶּה.

 

הַמַּעְגָּל

 

בְּפַשְׁטוּת הַמַּעְגָּל

הַנִּסְגָּר כחלום,

רָצִיתִי שֶׁזֶּה יִהְיֶה אַחֶרֶת

טָוִיתִי אֶת הַמַּעֲרֶכֶת.

בְּרִקְמָה שֶׁל יַלְדָּה: בְּיָדַיִם

קְטַנּוֹת,        

תּוֹפְרוֹת חוּט זָהָב עַד

תֻּמּוֹ.

רָצִיתִי לִרְקֹם אוֹתָהּ בְּאִטִּיּוּת,

תְּחִלָּה אֶת הֲרֵי הַשֶּׁלֶג הַלְּבָנִים,

בַּחוּט לָבָן

וְאַחַר-כָּךְ סוּסִים דּוֹהֲרִים בַּמֶּרְחָב.

אַךְ בַּמְּצִיאוּת לֹא הָיְתָה

שׁוּם רִקְמָה,

אַף בְּאִטִּיּוּת בְּעֶצֶב-

לֹא נוֹצְרָה.

הָיָה רַק חוּט זָהָב

שֶׁנִּשְׁחַק מֵחֲלוֹם,

וְסוּס פראי מַבְהִיק

בְּשִׁמְשׁוֹ שֶׁל חֹרֶף,

דּוֹהֵר בַּמֶּרְחָבִים

חָפְשִׁי- כְּלָל

לֹא שֶׁלִּי.

שַׁחַר

 

מְעַט, יַבְקִיעַ שַׁחַר.

אַךְ הוּא בְּעֶצֶם עוֹד

רָחוֹק.

הַמַּנְגִּינָה זוֹרֶמֶת

כְּמוֹ מַיִם,

גַּלִּים רַכִּים שֶׁל

שֶׁקֶט,

הַנּוֹסֵק בָּרְחוֹבוֹת.