איך כותבים דרשה לבר-מצווה ?

מזל-טוב! הצטרפת למגרש הגדולים. בנכם, שעד לא מזמן היה ילד, הופך לנער ואתם חוגגים לו בר-מצווה.

לפני האירוע- ורצוי בטווח זמן ארוך יחסית, יש לתכנן כיצד עומדים להיות הדברים. השאלה היא כמובן איפה חוגגים. כאן זה עניין של סגנון, כסף, ומסורת משפחתית. רצוי מאד לשאול לדעת הנער: מה מתאים לו, וכיצד הוא רואה את אופי החגיגה הזאת. עצה קטנה- אם אתם מתכוונים לעשות זאת במועד מסוים בשנה, באולם/ גן רצוי להזמין מקום אפילו כמה חודשים מראש, שכן יש עונות בוערות בתחום אולמות האירועים (בעיקר בקיץ עד תחילת הסתיו). כמו כן יש ימים מסוימים בשבוע המבוקשים במיוחד לאירועים - כגון יום שלישי ("פעמים כי טוב") וכמובן יום חמישי, שהוא היום האולטימטיבי לאירועים- שכן רבים אינם עובדים למחרת ואפשר לאחר בחגיגה.

באותה שיחת "מוטיבציה" עם הנער, רצוי לתאם ציפיות, בין הרצונות שלכם כהורים באירוע קטן/ גדול עם הרבה אטרקציות או בלעדיהן. מאד חשוב להקשיב לנער, לרצונותיו וכיצד הוא רוצה שתהייה החגיגה שלו. חשוב מאד לזרום עם הילד. אם הוא נער פתוח, האוהב חגיגות, אפשר לעשות אירוע גדול. במידה והוא ביישן ונחבא אל הכלים, רצוי לעשות משהו יותר מצומצם, שחלק החשיפה של הנער בו יהיה קטן יותר. בהקשר זה אני רוצה להעיר עוד הערה: מוטב להקשיב לילד ולא ללכת אחר ציפיות סביבתיות, כגון-" השכנים עשו בר מצווה גדולה אז גם אני", או "החברה מהעבודה עשתה בגן אירועים אז גם אנחנו מחויבים". המחויבות הראשונה היא לילד, לחתן הבר-מצווה. למעשה האירוע הוא בראש ובראשונה שלו, ורק אחר-כך באות המחויבויות למשפחה, לחברים לעבודה וכדומה.

אחרי שהכרעתם בשאלה הקשה, באשר לאופי האירוע, מגיע השלב בו צריך לגבש דעה גם ביחס לדרשה. כמספר הנערים והמשפחות- כך מספר הדרשות. צריך לחשוב בהקשר זה על כמה מרכיבים: הנתון הראשון להתייחסות הוא שוב הנער. האם מתאים לו לעמוד מול קהל לבד, בחשיפה מרבית ולקרוא . יש כאלה, רובם אולי, שאין להם כל בעיה עם עניין שכזה. לביישנים יותר, קטע כזה הוא קושי רציני ורצוי מאד שהדרשה תתאים לילד. דהיינו, לילד בעל בטחון עצמי, אפשר להתאים דרשה ארוכה. נער, שחש מבוכה מול קהל יקרא דרשה קצרה יותר. יש כאלה שיסתפקו, ב"תודה לכל האורחים שבאתם". ונתקלתי כבר במקרה, של נער שוויתר לגמרי על קריאה הדרשה והוריו קראו עבורו ברכה קצרה.

ברצוני לחדד את העניין. יש הסבורים שדרשה היא משהו ארכאי, שאולי עבר זמנו. עם זאת, מעבר לטקס הדתי של העלייה לתורה וקבלת עול מצוות, הדרשה היא שעושה את האירוע. מעבר למפגש משפחתי חברתי, לארוחה, ואטרקציות יש סיבה לכל זה- ועל כך בדיוק מדברת הדרשה. בעייני זהו גם סמן חברתי, שהילד אכן התבגר ומסוגל לעמוד בפני קהל ולומר את דבריו בביטחון.

לא הייתי ממליצה לנסות ולשנן את הדברים בעל-פה, שכן הם מוסיפים עוד להתרגשות וללחץ על הילד הנרגש בלאו הכי; אז למה להלחיץ?... קריאה מהדף היא בהחלט בסדר גמור.

ובכן, סיכמתם עם הנער, מה אופי הדרשה שהוא רוצה ועתה נותר רק פרט אחד קטן, לכתוב אותה. לדרשה, בהיותה טקסט טיכסי, יש מבנה ברור וידוע מראש. ממש לא חייבים לסיים ב:"תודה להורי שהביאוני עד הלום". התקדמנו, גם הטקסט בדרשה השתנה עם השנים. היום ברוב מגזרי האוכלוסייה, הוא מתמקד בנער, בחתן הבר-מצווה, שמספר על עצמו בקצרה מודה להוריו ובני משפחתו ומסיים בתקוות ושאיפות לעתיד. אגב, גם בתחום הזה יש נגזרת נוספת ופתרון שיכול לעזור גם לביישנים. יש כאלה שמקליטים מראש את הדרשה בתוספת מוזיקת רקע ומקרינים זאת בשעת האירוע כקליפ. זה בהחלט פתרון חדשני יחסית, המתאים עצמו לתקופה.

ועתה לדרשה עצמה. ההחלטה הבסיסית היא האם לכתוב אותה בחרוזים, או כמעין סיפור קצר. כתיבה בחרוזים מוסיפה כמה ממדים: ראשית, מימד של חגיגיות והחזרה על צלילים קבועים מעצימה את הנאמר. לפיכך, מי שרוצה להבדיל את הדרשה מסתם נאום שנקרא בכל הזדמנות אחרת יכול לכתוב את הדרשה בחרוזים. מי שלא מסתדר עם זה, יעשה זאת בלעדיהם. כל אחד לפי יכולתו ורצונותיו. הדרשה נפתחת באופן קבוע, בתודה לאורחים. אפשר לחשוב על סוגי פתיחה שונים ולנסות לשנות ולחדש עד כמה שניתן. מי שמתקשה, יכול להציץ באתרים, המספקים מגוון רחב של הצעות ורעיונות, כיצד לכתוב.

דוגמאות כאלה יש גם באתר שלי.

החלק השני והמרכזי בדרשה עוסק בנער עצמו. יש לצאת מתוך הנחה, שלא כולם מכירים אותו באותה המידה, ולכן יפה יהיה אם הנער יספר על עצמו. על מאפייני אישיותו, אהבותיו, תחביביו וכדומה. כך שהשומע יתרשם, "עם מי יש לו עסק".

החלק הבא בדרשה הוא פרק התודות. אפשר לכתוב זאת בצורה קצרה. אין צורך להביא את כל רשימת ספר הטלפונים. מוטב להתמקד בעיקר- באנשים שבאמת חשובים לנער, ורצוי גם להסביר מה חשיבותם ומשמעותם בחייו. נהוג להזכיר הורים, אחים סבים וסבתות- ואולי גם דודים. במקרה ובני המשפחה איבדו מישהו יקר, זה המקום להזכירו. אך גם זה יעשה בקצרה. יש לזכור שמדובר בחגיגה ולא בטקס זיכרון, חלילה.

את סיום הדרשה תאפיין הציפיה לעתיד. היא תתמקד בברכות שמברך הנער את עצמו. דהיינו, זו מעין פריסה של חלומותיו וציפיותיו מהעתיד. אפשר גם כמובן לברך את הנוכחים באירוע ואולי את כל עם- ישראל, אם רוצים.

סוף הדרשה, הוא תודה קצרה שוב לאורחים. על נוכחותם ועל סבלנותם להקשיב לדרשה. בהקשר זה, אני רוצה להוסיף מימד נוסף שיש להתחשב בו: צריך לחשוב על קהל המאזינים. הסבלנות שלו מוגבלת. נכון, ש"התכנסנו כאן היום" למען הנער. עם זאת, אין להגזים במידת הסבלנות של הקהל לשמוע נאומים. לכן, חשוב מאד, שהדרשה (גם הארוכה) לא תעלה על 3 דקות קריאה. זה פרק הזמן המקסימלי שיש לציבור סבלנות להאזין ולא לאבד עניין ולהפריע.

חשוב לזכור גם שבדרך כלל הדרשה היא האירוע שפותח את הערב. בהמשכו לרוב צפויות ברכות נוספות של בני משפחה אחרים וברוב המקרים, יש עוד אטרקציות נוספות- ריקודים וכדומה. לכן, מומלץ "לרחם" על השומעים ולא להגזים באורך הדרשה. אגב, כל הנאמר כאן אינו פוגע כהוא זה באיכותה. אפשר בהחלט לעשות דרשה עניינית, קצרה, קולחת שתעמוד בסטנדרטים האלה. חשוב גם לזכור, ברוב המקרים, הקהל הוא מגוון- הוא מורכב מילדים, מבוגרים מאד וכל מה שבניהם ולכן הדרשה צריכה לענות לממוצע של כולם.

נשמע לכם מסובך? - אולי. זאת לא משימה בלתי אפשרית, אך אם אתם מתקשים בכתיבה וחוששים מביזיונות (וכבר נתקלתי באירועים ובדרשות, שמוטב היה שלא היו נקראות או נשמעות כלל), קיימים אתרים רבים המציעים דוגמאות של טקסטים מוכנים מראש של - אבל אלו אינם טקסטים אישיים המותאמים לילד הספציפי שלכם.

יש פתרון!

אני כותבת דרשה אישית בדיוק על-פי מידתכם. דרשה שתהייה בדיוק מה שהנער המסוים שלכם ירצה לקרוא והקהל שלו ישמח לשמוע. דרשות זורמות, משעשעות במידה, מכבדות את הנער ואת האורחים שלכם. דרשות התפורות רק עבורכם. כדאי לכם לפנות אלי ואני אשמח לעשות זאת עבורכם. הניסיון הרב שצברתי עם השנים אף הוא מימד ביכולת הכתיבה. כך לקרוא, להתרשם ולהזמין. ובינתיים שיהיה לכולם מזל-טוב ושנפגש רק בשמחות!!!

שלכם, אסתי.